אחרי ניסוי הכלים שעשיתי בשבוע שעבר עם מירוץ רחובות ה-1, המטרה של השבוע הייתה לסיים את ההתאוששות מהפציעה ולחזור, עד כמה שאפשר, לנקודה בה עצרתי לפני חודש פחות או יותר: 16 קילומטר.
–
לריצה הארוכה שלי קמתי היום ב 6:00. הגוף שלי, שלא רגיל לקום עם שעון מעורר ביום שבת הביע התנגדות מסוימת ועד 6:10 ניסיתי לשכנע את עצמי בכל תירוץ אפשרי שאת הריצה הזו אפשר לעשות גם בערב. בסופו של דבר, הצלחתי לשכנע את עצמי שהפסטה שאכלתי ערב לפני והכל ההכנות ילכו לפח וכך מצאתי את עצמי ב 6:30 מסיים את החימום ויוצא לרוץ.
–
–
תוך כדי שאני רץ 15 קילומטר, קצת אחרי חצי הדרך עבר אותי מישהו בריצה. באופן אינסטינקטיבי הצדעתי לו עם הכובע המערב הפרוע סטייל והוא החזיר לי באותה מחווה והוסיף חיוך. בשניה ההיא העברנו אחד לשני במבט סיפור של יום שלם: איך ערב לפני היינו צריכים להסביר לכולם למה אנחנו צריכים ללכת לישון מוקדם, לכוון שעון מעורר לשש בבוקר ועוד כדי לצאת, רחמנא ליצלן לרוץ ריצה ארוכה.
–
אני מודה שלאנשים שמסתכלים על הספק תחביב ספק התמכרות הזו מרחוק, הדברים שאני עושה יכולים להראות קצת מוזרים בלשון המעטה. אבל כשמסתכלים קדימה על המטרה, כל ריצה מוקדם בבוקר, כל פעם שאני הולך לישון בתשע וחצי בלילה, כל פעם שאני מחשב זמני ארוחות, הכל מתגמד לעומת אותו רגע שאחצה בטבריה את קו הסיום (בלי לעשות נאחס).
–
קטנות:
- עברתי השבוע 600 קילומטר על הנעליים מתחילת האימונים. חודש הבא נעליים חדשות.
- הצטרפתי בשוונגנט לקבוצת רצי פתח-תקווה. מקווה שיהיו שם יותר משניים וחצי אנשים.
- הוספתי לבלוג עמוד של מסלולי ריצה, שמבוסס על גוגל-מפות. עכשיו בואו לרוץ בפתח תקווה.
––
תגים: בדרך למרתון טבריה, יומן ריצה, ריצה