עומר קפלן

בגלל תוכנית האימונים הצפופה יחסית שאני חי בה, שגרת החיים הספורטיבית שלי מבחינות רבות נעה בין הכנות מאימון לאימון כשבאמצע יש גם עבודה, בילויים, שינה ועוד כל מיני משתנים שצריך להוסיף. אתמול חזרתי מריצה של 21 קילומטר (פעם ראשונה!) אליה התכוננתי בערך יומיים.

–

כדי שאני לא אשכח, וגם כי זה מידע טוב – החלטתי לתעד.

–

[יום לפני] את האימון לפני הריצה הארוכה עשיתי יום לפני בצורה של ריצה קלה (8 ק"מ) כדי לשחרר את כל מה שתפוס ובעיקר כדי להכין את עצמי פסיכולוגית לשעתיים פלוס של ריצה. בסוף האימון השעה הייתה 8:00. את הריצה הארוכה קבעתי ל 6:00 למחרת, מה שאומר שיש לי בערך 22 שעות להתכונן.

–

[בוקר] מיר אחרי ריצת ההכנה אכלתי חטיף גרנולה וארגנתי לי ארוחת בוקר לפני שיצאתי לעבודה: שלוש פרוסות לחם לבן, גבינה לבנה וחביתה מ-2 ביצים. אחרי ארוחת הבוקר נסעתי לעבודה שם ניסיתי ללכת כמה שפחות ולנוח (לא בעיה כשאתה עובד מול מחשב).

–

[צהריים-אחרה"צ] לארוחת צהריים אכלתי פסטה עם קצת לימון (בלי רוטב כבד או משהו כזה, למרות שבאופן כללי גם רוטב עגבניות הולך אחלה) ביחד עם שתי חתיכות פילה סלמון. אחרי העבודה, לפי עצת המרתוניסטית, נסעתי לטבע קסטל באבן גבירול כדי לקנות ג'לים כדי לצרוך בזמן הריצה. קניתי ארבעה ג'לים של Hammer, חברה שלא הכרתי עד עכשיו, אבל זרמתי עם המוכרת.

–

ג'ל אנרגיה – ככה זה נראה

–

[ערב] הערב היה בנוי בעיקר מארוחה של מנה בינונית של אורז לבן, הרבה פסיכולוגיה וללכת לישון מוקדם. לפני השינה אירגנתי לי ליד הדלת את כל מה שאני צריך: נעליים עם הצ'יפ של נייקי+ בפנים, שעון דופק+רצועת חזה, אייפוד, חולצה-גרביים-מכנסיים, חגורת מים (את הבקבוקים שמתי במקרר ללילה) עם הג'לים בכיס הקדמי ומגבת (כדי לא להזיע באוטו אחרי).

–

[כמה מחשבות על ג'לים] ג'לים בריצה צרכתי כל 45 דקות (יצא לי סה"כ שלושה). עשיתי בחנות מיקס של טעמים כי לא ידעתי מה באמת יהיה טעים. לפני שאני אספר על החוויות שלי עם הטעמים השונים, מילה אחת על המרקם: אחרי נסיונות רבים לתאר איך זה מרגיש, הגעתי למסקנה שזה משהו בין נזלת נוזלית של עונות המעבר ללבה.

–

מבחינת הטעמים, האספרסו (שמכיל גם קפאין) היה לא רע, האוכמניות היה סביר, בעיקר בגלל שהוא היה חמוץ אבל התפוח+קינמון היה פשוט דוחה, עד לרמה שהיו לי דמעות בעיניים כשאכלתי אותו. אני לא מבין איך המרתוניסטית אמרה לי שהיא לוקחת ג'לים בלי מים, אני צריך לפחות שני שלוקים כדי להתאושש. יש לי בבית עוד ג'ל אחד בטעם בננה שאני מפחד לפתוח ולטעום.

-

[השורה התחתונה] אם חשבתי ש-21 זה הרבה, שבוע הבא יש 24.

–

תגים: בדרך למרתון טבריה, יומן ריצה, ריצה

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום רביעי, 8 באוקטובר, 2008 בשעה 9:44 am תחת הקטגוריות ריצה. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.