אם מישהו היה אומר לי לפני שלושה חודשים שאקום ברבע לארבע בבוקר כדי לרוץ חצי מרתון הייתי מבקש ממנו קצת מהחומר שהוא לוקח. בשורה התחתונה, אתמול סיימתי בהצלחה את חצי המרתון הירוק ה-1 (המירוץ השני שלי העונה אחרי מירוץ רחובות).
–
הקדמה: הרצים של הבוקר הם לא הרצים של הלילה
עד לפני חודש, הזמן המועדף מבחינתי לריצה היה הערב: הגוף עדיין חם מכל היום והמקלחת אחרי הריצה שגם סוגרת את היום היא משהו מיוחד. כדי להביא את עצמי למצב בו אוכל להשתתף במירוץ שהזינוק שלו הוא ב 5:30 (מה שאומר שצריך להיות בבית ינאי, מרחק 40 דקות מהבית שלי שעה לפני) אני חייב להתחיל לרוץ בבקרים.
במשך חודש ניסיתי לרכז את כל הריצות הארוכות שלי בשעות הבוקר: כיוונתי שעון מעורר ל 5:00 (השם ירחם) ובחמש וחצי הייתי כבר אחרי מתיחות של בוקר ומתחיל לרוץ. את מרחק חצי המרתון (21 ק"מ) רצתי פעמיים כאשר התוצאות היו באיזור שעתיים ושבע-עשרה דקות עד שעתיים ועשרים.
–
–
[זינוק] אני מתחיל את הריצה בקצב איטי יחסית. אחרי 800 מטר בערך אני שומע באוזניות Low Battery, Activity Stopped. אחרי 800 קילומטר בערך וחצי שנה של עבודה, הסוללה של החיישן ב Nike+ שלי החליטה להיגמר. מה שאומר שעד סוף המירוץ אין לי אינדיקציה לקצב ריצה. ניחא, לפחות יש לי מוזיקה ושילוט של המרחק.
בקילומטר השלישי בערך ירדנו מכביש הגישה לבית ינאי לכיוון נחל אלכסנדר. בתור בנאדם שלא רץ באיזור הזה אף פעם, מדובר במסלול מדהים, מלא בפרדסים ובכל מה שטוב. אני כל כך ארוץ שם שוב.
–
[5 ק"מ] לפני מתחילת המירוץ רצו בזוג שני אנשים: גבר עם חולצה ירוקה ואישה עם גופיה. התקרבנו לתחנת השתיה והחלטתי שנמאס לי להסתכל על הגב המגיע שלהם וזו הזדמנות טובה לעקוף אותם. לעומת חלק גדול מהרצים, בחרתי לרוץ עם חגורת מים ולא לעצור בתחנות השתיה למרות שהחיסרון שבתוספת המשקל.
–
[10 ק"מ] כשהתקרבתי לנקודת חצי הדרך, זו הייתה הזדמנות טובה לאמוד את המיקום שלי ביחס לרצים האחרים. חלק גדול מהם עברו על פני בדרך חזרה והבנתי שיש מאחורי עוד בערך עשרה רצים. מבט בשעון גילה שלחצי הדרך הגעתי בשעה ושלוש דקות, ממש כמו במירוץ רחובות רק שעכשיו יש לי לעבור מרחק כפול.
–
[13 ק"מ] מסיבה לא ברורה, אני מגביר את הקצב והדופק עולה מ 160 ל 183. "יש לך עוד 7 קילומטר" אני אומר לעצמי. עצמי עונה לי "סיבה טובה לרוץ מהר ולסיים עם זה!". בדרך אני עובר עוד כמה אנשים, ההם עם החולצה הירוקה והגופייה כבר מזמן מאחוריי ואני נכנס לשלב בו אני רץ לבד בלי אנשים מסביבי וכל מה שאני שומע זה את עצמי נושם וקצת מוזיקה ברקע.
–
[17 ק"מ] השעון מראה 1:36, אם הכל יילך כמתוכנן, אני אמור לעשות תוצאה טובה הרבה יותר מכל מה שעשיתי עד עכשיו. הדופק 183 – קשה אך יציב ובאופק אני יכול לראות את הבתים של בית ינאי. עוד מעט, ממש כמו באולימפיאדה, אכנס לאצטדיון ואחצה את קו הסיום.
–
[19 ק"מ] אני רץ כבר כמה דקות בתוך בית ינאי והסוף לא נראה קרוב. אנשים שכבר סיימו ולובשים את חולצות המירוץ עומדים בצד ומעודדים. "זה עוד מעט הסוף!" צועקת לי מישהי מצד הדרך "מתי זה ייגמר?!" אני מחזיר לה. בנקודה זו מתחיל להתפשט אצלי כאב חד בצד ימין ומקשה עלי לנשום. באותו זמן אני נזכר שזה משהו שקשור לסרעפת, חבל שלא חפרתי קצת יותר בפורומים.
–
[סיום] "בזמן של שעתיים וארבע דקות, עומר קפלן" מודיע הכרוז תוך כדי שאני חוצה את קו הסיום: "מה אתה אומר, עומר?" הוא שואל ואני רק חושב על להתרסק על הדשא. "עלכיפאק, הכל עלכיפאק".
–
–
תגים: בדרך למרתון טבריה, ריצה