אם לשפוט לפי התאריך של הפוסט האחרון, זה לקח לי חצי שנה, אבל בסופו של דבר אחרי שעשיתי סיבוב עם הבלוג בטאמבלר חזרתי (בזחילה, יש לציין) לכתוב בוורדפרס.

–

שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש מבסוט מטאמבלר (כתבתי בשבחה אצל ארז ובקריאה שניה נשמע שהייתי ממש מבסוט) אבל יש במערכת ההיא כמה בעיות קרדינליות שאני פשוט לא מצליח להתגבר עליהן: לא משנה איך ניסיתי לסובב את זה, טאמבלר היא לא מערכת ניהול תוכן. היא עושה את מה שהיא תוכננה לעשות בצורה הכי טובה – טאמבלוגים (אלא אם כן יש לכם ידע נרחב ב CSS).

–

זאת ועוד, אני חושב שבמהלך חצי השנה האחרונה ה"אני האינטרנטי" קיבל סוג של מפנה: טוויטר הפך לפלטפורמה בה אני שופך את כל המחשבות שנופלות באיזור האפור של יש-פוסט-אין-פוסט ואת כל התמונות שלא חשובות מהפקקים של הבוקר – מה שקצת מעקר את הטאמבלוג מהכוונה המקורית שלו. לפני חצי שנה חשבתי שהפתרון הוא לעשות מאש-אפ של הכל: טאמבלוג עם בלוג טקסטואלי. היום אני מאמין שהפתרון הוא להביא את החוזקות מכל אתר – את התמונות להעלות בצורה סיטונאית לטאמבלר בלי לחשוב יותר מדי (ולחסוך את ההצפה מהחבר'ה של גרייפס) ובו בזמן לנהל כאן בלוג שבו אני יכול לכתוב חופשי.

–

הבטחתי טיפ זהב לעיצוב הבלוג: אם לשפוט לפי תנועת הנוער, אם יש ספק, שים רקע של גרפיטי

פייר, התגעגעתי

–

את חלות, הכל חוץ מלעבוד, וורדפס, זה תוכן זה?, עשיתי לבד